משלב טיפול TWO2 (Topical Wound Oxygen) עם טיפול סטנדרטי אופטימאלי מוביל לשיפור ההחלמה ועשויה להפחית את סיכויי הישנות כיבים בכף רגל סוכרתית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היעילות של טיפול מקומי בחמצן בחולים עם כף רגל סוכרתית, בהם לא תועדה החלמה עם טיפול סטנדרטי אופטימאלי.
המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-דמה, כלל חולים מ-17 מרכזי טיפול בכף רגל סוכרתית מרחבי ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה ולוקסמבורג. כל המשתתפים קיבלו טיפול סטנדרטי אופטימאלי וחולקו באקראי לטיפול פעיל (TWO2, 36 חולים, גיל ממוצע של 61.9 שנים) או לטיפול דמה (37 חולם, גיל ממוצע של 61.9 שנים). התוצא העיקרי היה שיעורי החלמה בכל קבוצה לאחר 12 שבועות.
לאחר 12 שבועות, טיפול בחמצן היה עדיף על טיפול דמה, עם שיעורי החלמה מלאה של 41.7% (15 פצעים), בהשוואה ל-13.5% (5 פצעים), בהתאמה (יחס סיכויים של 4.57, p=0.010). לאחר תקנון לדרגת הכיב לפי סיווג University of Texas Classification, העדיפות של הטיפול הפעיל הייתה אף מובהקת יותר (יחס סיכויים של 6.0, p=0.004).
הסבירות להחלמה מלאה של הכיב לאורך 12 שבועות הייתה גבוהה יותר משמעותית עם טיפול פעיל, בהשוואה לקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 3.64, p=0.013). לאחר תקנון לדרגת הכיב, העדיפות של הטיפול הפעיל הייתה אף משמעותית יותר (יחס סיכון של 4.66, p=0.004).
שיעורי הישנות כיב לאחר 12 חודשים עמדו על 6.7% (1 מבין 15 כיבים שהחלימו) בקבוצת הטיפול הפעיל, בהשוואה ל-40% (2 מבין 5 כיבים שהחלימו) בקבוצת הביקורת (p=0.070). בעוד שבקבוצת הביקורת כרבע (27%) מהכיבים היו סגורים באותה עת, מרבית הכיבים בקבוצת ההתערבות (56%) היו סגורים 12 חודשים לאחר תחילת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתוספת טיפול מקומי בחמצן במקרים של כיב כרוני בכף הרגל בחולי סוכרת.
