טיפול בתרופות מסוימות ממשפחת מעכבי (DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase-4 מלווה בעליה קטנה אך משמעותית בסיכון להתפתחות Bullous Pemphigoid, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת JAMA Dermatology.
החוקרים זיהו 82 חולי סוכרת עם אבחנה חדשה של Bullous Pemphigoid בין 2011-2017 במרכז שלישוני והתאימו להם 328 ביקורות, תואמות בגיל, מין ומוצא אתני, עם סוכרת וללא Bullous Pemphigoid.
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 79 שנים, 54% היו נשים. בעת הגיוס למחקר, 44% מהחולים עם Bullous Pemphigoid טופלו במעכבי DPP-4, זאת בהשוואה ל-22% מהביקורות (p<0.001).
במהלך חציון מעקב של שנתיים, התפתחות Bullous Pemphigoid הייתה נפוצה יותר משמעותית בקרב אלו שנטלו מעכבי DPP-4, עם יחס סיכויים של 2.83. הקשרים הבולטים ביותר תועדו בחולים מתחת לגיל 70 שנים (יחס סיכויים של 5.59), לאחריהם אלו בגילאי 70-79 שנים (יחס סיכויים של 3.20) ואלו בגילאי 80 שנים ומעלה (יחס סיכויים של 2.40). הקשר היה בולט יותר בגברים (יחס סיכויים של 4.46), בהשוואה לנשים (יחס סיכויים של 1.88).
מניתוח הנתונים לפי תרופות ספציפיות במשפחת מעכבי DPP-4 עלה כי Vildagliptin (גאלבוס) נקשר באופן הבולט ביותר עם Bullous Pemphigoid (יחס סיכויים של 9.28), לאחריו Linagliptin (טרג'נטה יחס סיכויים של 6.61). לא תועד קשר מובהק עם טיפול ב-Sitagliptin (ג'נוביה), שלמעשה היה בשימוש פחות נפוץ בקרב חולים עם Bullous Pemphigoid, בהשוואה לאלו ללא המחלה העורית, אם כי הקשר לא היה מובהק סטטיסטית.
אחר תקנון לערפלנים, דוגמת מחלות נוירולוגיות נלוות וטיפול במטפורמין, הטיפול במעכבי DPP-4 נקשר בקשר בלתי-תלוי עם התפתחות Bullous Pemphigoid עם יחס סיכויים מתוקן של 3.16 לכלל משפחת התרופות, 10.67 עם Vildagliptin ו-6.65 עם Linagliptin.
בהשוואה ל-46 החולים עם Bullous Pemphigoid שלא נטלו מעכבי DPP-4, ב-36 החולים עם מחלת העור הקשורה עם הטיפול התרופתי תועדה מעורבות רבה יותר של ריריות (22% לעומת 6.5%), אך ספירת אאזנופילים וטסיות נמוכה יותר.
מבין 19 החולים עם Bullous Pemphigoid על-רקע טיפול במעכבי DPP-4 בהם הטיפול הופסק, ב-16 חלה הפוגה מלאה ובשלושה תוארה הפוגה חלקית. עם זאת, מבין 13 החולים בהם הטיפול במעכבי DPP-4 לא הופסק, שמונה הלכו לעולמם ושלושה נכנסו להפוגה.
JAMA Dermatology. Published online August 8, 2018
