במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול משולב במעכבי SGLT-2 עם חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים מלווה בהפחתת אלבומינוריה בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול באחת מהתרופות בלבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת הינה הגורם המוביל למחלת כליות כרונית. אלבומינוריה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם. מעכבי SGLT-2 וחסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים מגנים מפני אלבומינוריה; עם זאת, ההשפעה המשולבת של שתי התרופות הללו על הפרשת חלבון בשתן אינה ידועה. הם השלימו מטה-אנליזה להערכת ההשפעות של מעכבי SGLT-2 ו/או חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים על אלבומינוריה בחולים עם סוכרת מסוג 2.
החוקרים השלימו חיפוש שיטתי במאגרי PubMed, Medline, EMBASE ו-Cochrane Library לזיהוי מחקרים שפורסמו עד 20 בנובמבר, 2022. הם התמקדו במחקרים אקראיים ומבוקרים ומחקרי חתך שכללו השוואה בין חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים, מעכבי SGLT-2, משלב מעכבי SGLT-2 עם חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים, או פלסבו, בחולים עם סוכרת מסוג 2 ויחס אלבומין:קריאטינין בשתן של 30 מ”ג/גרם קריאטינין ומעלה.
התוצא העיקרי של המחקר היה שינוי ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן.
מטה האנליזה כללה 17 מחקרים עם 34,412 חולים.
הטיפול המשולב במעכבי SGLT-2 עם חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים לוותה בהפרשת אלבומין בשתן בכמות קטנה יותר, בהשוואה לטיפול במעכבי SGLT-2 (הבדל ממוצע של 34.19-, רווח בר-סמך 95% של 27.30- עד 41.08) , חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים (הבדל ממוצע של 32.25-, רווח בר-סמך 95% של 24.53- עד 39.97-), או פלסבו (הבדל ממוצע של 65.22-, רווח בר-סמך 95% של 57.97- עד 72.47-) בלבד.
בהשוואה לפלסבו, טיפול במעכבי SGLT-2 (הבדל ממוצע של 31.03-, רווח בר-סמך 95% של 28.35- עד 33.72-) או חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים (הבדל ממוצע של 32.97-, רווח בר-סמך 95% של 29.68- עד 36.27-) הפחית משמעותית את יחס אלבומין:קריאטינין בשתן.
ההשפעות של חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים על יחס אלבומין:קריאטינין בשתן דומות לאלו של מעכבי SGLT-2.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות משלב מעכבי SGLT-2 עם חסמי קולטן למינרלוקורטיקואידים, בהשוואה למתן כל אחת מהתרופות בנפרד, להפחתת אלבומינוריה בחולים עם סוכרת מסוג 2.
