מחקר מקרה-ביקורת גדול מצא קשר בין שימוש ממושך וקבוע במעכבי תעלות מימן וסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2.
ברקע למחקר, שפורסם ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, מסבירים החוקרים כי הספרות אינה חד משמעית לגבי השפעת שימוש ממושך במעכבי תעלות מימן (Proton Pump Inhibitors – PPIs) על הבריאות המטבולית.
מטרת המחקר היתה להעריך את הקשר בין שימוש ממושך ב-PPIs לבין הסיכון להתפתחות סוכרת.
המחקר שבוצע היה מחקר מקרה-ביקורת מקונן (nested) בתוך קוהורט של 777,420 מטופלים שהחלו טיפול ב-PPIs בין השנים 2010 ו-2015 באיטליה. סך של 50,535 מטופלים שאובחנו עם סוכרת עד 2020 הותאמו למספר שווה של מטופלי ביקורת שנבחרו בצורה אקראית מתוך הקוהורט, עם התאמה לפי גיל, מין ומצב קליני. החשיפה לטיפול בPPIs הוערכה בזוגות של מקרה-ביקורת על בסיס זמן הטיפול. בוצע ניתוח סטטיסטי במודל של רגרסיה לוגסיטית להעריך את יחס הסיכויים (odds ratio OR) ואת הרווח בר סמך של 95% לקשר בין החשיפה לתוצא, אחרי תקנון עבור מספר משתנים.
תוצאות המחקר הראו שבהשוואה למטופלים שטופלו ב-PPIs למשך פחות מ-8 שבועות, הסיכון לסוכרת (OR) היה גבוה יותר ב19% (רווח בר סמך [CI] 95% של 15-24) עבור מטופלים שטופלו במשך 8 שבועות עד 6 חודשים, גבוה ב-43% (95% CI 38-49) עבור אלו שטופלו במשך 6 חודשים עד שנתיים וגבוה ב-56% (95% CI 49-64) עבור אלו שטופלו מעל שנתיים. התוצאות היו עקביות גם אחרי ניתוח מרובד לפי גיל, מין ופרופיל קליני. במטופלים צעירים יותר ומטופלים מורכבים קלינית נמצא OR גבוה יותר. בוצע גם ניתוח רגישות שהראה שהקשר הוא עקבי וחזק.
תוצאות המחקר מראות ששימוש ממושך וקבוע ב-PPIs קשור לסיכון גבוה יותר לסוכרת. תוצאות אלו מצטרפות למחקרים רבים אודות תופעות הלוואי של שימוש ממושך ב-PPIs ומדגישות את הצורך בשימוש מושכל בתרופה – הימנעות מהתחלת הטיפול ללא התוויה מתאימה, שימוש במינון הנמוך הנדרש להתוויה הרפואית, שקילת הפסקה עם שיפור בתסמינים והימנעות משימוש ממושך אלא אם יש התוויה רפואית הדורשת טיפול זה.
