במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים החוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ריכוז המוגלובין מסוכרר לאורך עשרות שנים, מרגע האבחנה של סוכרת מסוג 1, עשוי לסייע בחיזוי הסיכון להתפתחות רטינופתיה פרוליפרטיבית ונפרופתיה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ריכוז המוגלובין מסוכרר מזמן האבחנה של סוכרת מסוג 1 כגורם המנבא סיבוכים מיקרווסקולאריים חמורים, כולל רטינופתיה פרוליפרטיבית ונפרופתיה (מאקרו-אלבומינוריה).
החוקרים השלימו מחקר תצפיתי מבוסס-אוכלוסייה שכלל 447 חולים עם סוכרת מסוג 1 לפני גיל 35 שנים בין השנים 1983-19877 מדרום-מזרח שבדיה, אשר היו במעקב עד שנת 2019. הממוצע המשוקלל של המוגלובין מסוכרר בטווח הארוך חושב על-בסיס השטח מתחת לכלל ערכי המוגלובין מסוכרר. הסיכון לסיבוכים נבחן על-פי חמש קטגוריות המוגלובין מסוכרר משוקלל.
לאחר 32 שנים, ב-9% מהחולים לא הייתה עדות לרטינופתיה, ב-64% הייתה עדות לרטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית וב-27% עדות לרטינופתיה פרוליפרטיבית. יתרה מזאת, ב-83% לא הייתה עדות למיקרו-אלבומינוריה, ב-9% הייתה מיקרו-אלבומינוריה וב-8% דווח על מאקרו-אלבומינוריה.
ריכוזי המוגלובין מסוכרר משקולל הנמוך ביותר שנקשרו עם התפתחות רטינופתיה פרוליפרטיבית ונפרופתיה (מאקרו-אלבומינוריה) היו 7.3% ו-8.1%, בהתאמה. שיעורי הימצאות רטינופתיה פרוליפרטיבית ומאקרו-אלבומינוריה עלו עם עליה בריכוז המוגלובין מסוכרר משוקלל ועמדו על 74% ו-44% בקטגוריית המוגלובין מסוכרר משוקלל הגבוהה ביותר (מעל 9.5%).
בהשוואה למעקב שנערך לאחר 20-24 שנות סוכרת, שיעורי הימצאות רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית עלו מ-14% ל-27% ושיעורי הימצאות מאקרו-אלבומינוריה עלו מ-4% ל-8%, כאשר שני הסיבוכים הללו היו הכי פחות נפוצים בחולים עם ערכי המוגלובין מסוכרר משוקלל נמוכים יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי המוגלובין מסוכרר משוקלל מזמן האבחנה ולאורך עשרות שנים הינו מנבא משמעותי מאוד של רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית ונפרופתיה, כאשר השכיחות של שני סיבוכים אלו המשיכה לעלות גם לאחר 32 שנים מהאבחנה. למניעת רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית ומאקרו-אלבומינוריה בחולים עם סוכרת מסוג 1, מומלץ להגיע ליעד המוגלובין מסוכרר מתחת ל-7% ותקין ככל הניתן, ללא אירועי היפוגליקמיה ולצד איכות חיים טובה.
https://www.e-med.co.il/indications/diabetes/2022/11/27/548738/
