במאמר שפורסם בכתב העת Diabetologia מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן קשר בין אבחנה של טרום-סוכרת ובין סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה אך העלייה בסיכון נובעת מהתפתחות סוכרת. עוד עולה מהנתונים כי הופעת סוכרת בגיל מוקדם יותר לוותה בעליה משמעותית בסיכון לדמנציה.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם הקשר בין טרום-סוכרת ובין דמנציה תלוי במועד התחלת ההתערבות לטיפול לאיזון רמות הסוכר בדם. הם התבססו על נתונים ממדגם ARIC (או Atherosclerosis Risk in Communities) והגדירו טרום-סוכרת בנוכחות המוגלובין מסוכרר בטווח 5.7-6.4% והיארעות סוכרת בהמשך על-פי אבחנה של רופא או טיפול תרופתי לסוכרת.
החוקרים כימתו את הקשר בין טרום-סוכרת ובין הסיכון לדמנציה לפני ואחרי תקנון להתפתחות סוכרת בהמשך בקרב משתתפים במחקר ARIC ללא אבחנה של סוכרת בתחילת המחקר (1990-1992; משתתפים בגילאי 46-70 שנים). עוד נבחנה ההשפעה של גיל בעת הופעת סוכרת על הסיכון לדמנציה.
מדגם המחקר כלל 11,656 משתתפים ללא סוכרת בתחילת הדרך, 2,330 (20%) עם טרום-סוכרת. לפני תקנון להיארעות סוכרת, החוקרים זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין אבחנה של טרום-סוכרת ובין הסיכון לדמנציה (יחס סיכון של 1.12, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.24). לאחר תקנון להיארעות סוכרת בהמשך, הקשר בין טרום-סוכרת נחלש והפך ללא מובהק סטטיסטי (יחס סיכון 1.05, רווח בר-סמך 95% של 0.94-1.16).
גיל מוקדם יותר בעת הופעת סוכרת נקשר בקשר המובהק ביותר עם דמנציה עם יחס סיכון של 2.92 (רווח בר-סמך 95% של 2.06-4.14) במקרים של הופעת סוכרת לפני גיל 60, יחס סיכון של 1.73 (רווח בר-סמך 95% של 1.47-2.04) במקרים של הופעת סוכרת בגילאי 60-90 שנים ויחס סיכון של 1.23 (רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.40) במקרים של הופעת סוכרת בגילאי 70-79 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לדמנציה בקרב חולים עם אבחנה של טרום-סוכרת, כאשר מניעת או דחיית התקדמות טרום-סוכרת לסוכרת עשויה להפחית את נטל דמנציה.