מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר שפורם ב- European Review for Medical and Pharmacological Sciencesבחן בעולם האמיתי את התוצאות המבטיחות של הניסויים הקליניים על היעילות והבטיחות של השילוב דגלודק/לירגלוטיד לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2 עם ערכי C-פפטיד מעל 1 ננוגרם/מ"ל שטופלו בעבר באינסולין בזאלי במספר מנות ביום. המחקר, שבדק את החלפת הטיפול מאינסולין בזאלי אחר לדגלודק/לירגלוטיד, הראה כי דגלודק/לירגלוטיד היה יעיל יותר מהבזאלי בהשגת שליטה גליקמית, הפחתה בעלויות ושיפור בשביעות הרצון של המטופלים.
השגת יעד גליקמי היא מטרה הכרחית לשליטה בסוכרת ולהפחתת סיבוכים מיקרו ומאקרו-וסקולריים. למרות הטיפולים התרופתיים שפותחו לאחרונה, מטופלים רבים עדיין מראים רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c) גבוה מהרצוי, עקב הפתופיזיולוגיה המורכבת של סכרת, הענות טיפולית ודיאטית נמוכה ואינרציה קלינית בהתחלת הטיפול באינסולין והגברתו.
למחקר תצפיתי, פרוספקטיבי ולא אקראי זה, נרשמו חולי סכרת מסוג 2 שהחליפו טיפול של זריקת אינסולין בזאלי מס' פעמים ביום לטיפול משולב בדגלודק/לירגלוטיד. המחקר הראה ירידה משמעותית כ-6 חודשים לאחר החלפת הטיפול ברמות ה-HbA1c (8.4 לעומת 7.4%; p <0.0001), במשקל הגוף (94.1 לעומת 93 ק"ג; p <0.0001) וברמות הסוכר בצום (159 לעומת 125 מ"ג לד"ל; p <0.0001). בנוסף, נרשמה רמה גבוה יותר של איכות החיים כפי שנמדדה ע"י שאלון ובעלות הממוצעת למטופל. הבקרה הגליקמית המשופרת הושגה בטיפול בדגלודק/לירגלוטיד למרות הירידה ביחידות האינסולין היומיות שניתנו (42 יח' לאחר 6 חודשים לעומת 22 יח' בתחילת המחקר; p <0.0001).
