מנתונים שפורסמו בכתב העת European Heart Journal עולה כי הסיכון לקטיעת גפה בחולים עם סוכרת מסוג 2 שקיבלו טיפול במעכבי SGLT-2, מעכבי DPP-4 או אגוניסטים לקולטן GLP-1 אינו גבוה יותר, בהשוואה לסיכון המתואר עם תכשירים אחרים לאיזון רמות הסוכר בדם.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הסיכון לאור זמן לקטיעות בחולים עם סוכרת מסוג 2, את הסיכון לקטיעות עם תרופות חדשות ישנות לטיפול בסוכרת ואת הקשר בין מחלת עורקים היקפית עם הטיפול התרופתי והסיכון לקטיעות.

החוקרים אספו נתונים אודות למעלה מ-3.2 מיליון חולים עם סוכרת מסוג 2, מהם 169,739 טופלו במעכבי SGLT-2, 149,826 חולים טופלו באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, 448,225 חולים טופלו במעכבי DPP-4 ו-1,954,353 חולים קיבלו טיפולים תרופתיים אחרים לאיזון רמות הסוכר בדם.

שיעורי היארעות קטיעות ל-10,000 מבוגרים נעו בין 4.7 ועד 6.8 במהלך השנים 2000-2008 ועלו משמעותית ל-12.3 בשנת 2017.

לאורך מעקב של כ-17 מיליון שנות-אדם לאחר אבחנת סוכרת, השיעור ל-1,000 שנות-אדם של כל קטיעת גפה תחתונה היה דומה בין מטופלים במעכבי SGLT-2 ומטופלים באינקרטינים וגבוה יותר משמעותית בקבוצות אחרות.

מניתוח סטטיסטי מותאם עלה כי הסיכון לקטיעת גפה תחתונה לא היה גבוה יותר עם טיפול במעכבי SGLT-2 לעומת טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ותואר סיכון נמוך יותר עם מעכבי SGLT-2 לעומת טיפול במעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 0.65, רווח בר-סמך 95% של 0.56-0.75) או תכשירים אחרים לאיזון רמות הסוכר בדם (יחס סיכון של 0.43, רווח בר-סמך 95% של 0.37-0.49).

שיעורי קטיעת גפה תחתונה היו דומים בחולים שטופלו ב-Canagliflozin, Empagliflozin, או Dapagliflozin.

בחולים עם מחלת עורקים היקפית תועד סיכון גדול יותר מפי ארבע לקטיעת גפה תחתונה.

נתוני עולם אמיתי אלו מעידים כי טיפול במעכבי SGLT-2 או אינקרטינים אינו מלווה בסיכון מוגבר לקטיעות גפה בחולים עם סוכרת מסוג 2. מהנתונים עולה כי מחלת עורקים היקפית קודמת הינה גורם הסיכון המוביל לקטיעת גפה.

European Heart Journal, Volume 42, Issue 18, 7 May 2021, Pages 1728–1738