מאת ד"ר עמית עקירוב
במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet בשנת 2017 דווח על תוצאות הטיפול בסאקסנדה (Liraglutide במינון 3 מ"ג) לאורך שלוש שנים בחולים עם טרום-סוכרת, מהן עולה כי הטיפול התרופתי עשוי לסייע בהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 באלו עם השמנה וטרום-סוכרת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים מצאו כי סאקסנדה עשוי להפחית את משקל הגוף ולשפר את משק הסוכר לאחר 56 שבועות טיפול. במחקר SCALE Obesity and Prediabetes נבחן שיעור החולים עם טרום-סוכרת שאובחנו עם סוכרת מסוג 2.
המחקר האקראי-מבוקר כלל מבוגרים עם טרום-סוכרת ומדד מסת גוף של 30 ק"ג למטר בריבוע ומעלה, או של 27 ק"ג למטר בריבוע עם תחלואה נלווית. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול חד-יומי בסאקסנדה או פלסבו תואם, כתוספת לדיאטה והגברת פעילות גופנית. התוצא העיקרי של המחקר היה מרווח הזמן עד להתפתחות סוכרת לאחר 160 שבועות.
מדגם המחקר כלל 2,254 חולים מ-191 אתרי מחקר ב-27 מדינות. מבין אלו, 1,505 משתתפים טופלו בסאקסנדה ו-749 היו בזרוע הפלסבו. במהלך המחקר פרשו ממעקב 714 משתתפים בקבוצת ההתערבות ו-412 משתתפים בזרוע הפלסבו, כך ש-1,128 חולים (50%) השלימו את 160 שבועות המחקר.
לאחר 160 שבועות, 26 מבין 1,472 חולים (2%) בקבוצת ההתערבות, לעומת 46 מבין 738 חולים (6%) בזרוע הפלסבו אובחנו עם סוכרת תחת הטיפול התרופתי. מרווח הזמן הממוצע מההקצאה האקראית עד לאבחנה עמד על 99 שבועות בקרב 26 חולי הסוכרת בקבוצת ההתערבות, לעומת 87 שבועות ב-46 חולי הסוכרת בזרוע הפלסבו.
כאשר החוקרים לקחו בחשבון הבדלים בשכיחות האבחנה בין קבוצות המחקר, מרווח הזמן עד להופעת סוכרת לאורך 160 שבועות היה ארוך פי 2.7 בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לזרוע הפלסבו (p<0.0001), מקביל ליחס סיכון של 0.21 (רווח בר-סמך 95% של 0.13-0.34). המשמעות לכך על פי החוקריםהיא ירידה של כ 80% בסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 בשימוש בסאקסנדה.
לאחר 160 שבועות, טיפול בסאקסנדה לווה בירידה גדולה יותר במשקל הגוף, בהשוואה לפלסבו (6.1%- לעומת 1.9%-, בהתאמה; p<0.0001).
אירועים חריגים חמורים תועדו ב-227 מבין 1,501 משתתפים (15%) בזרוע הטיפול בסאקסנדה וב-96 מבין 747 משתתפים (13%) בזרוע הפלסבו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול במשך שלוש שנים בסאקסנדה בחולים עם טרום-סוכרת והשמנת-יתר עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2.
