במאמר שפרסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי דרגות קלות של היפרגליקמיה ונוכחות תחלואה נלווית מלוות בסיכון מוגבר להיארעות דמנציה ומציעים כי התערבויות במהלך שלב טרום-סוכרת עשויות לסייע במניעת דמנציה.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון להיארעות דמנציה על-פי רמות סוכר בדם בצום ולפי נוכחות תחלואה נלווית.
החוקרים התבססו על מאגר נתונים של ביטוח רפואי ותוצאות הערכה רפואית דו-שנתית בדרום קוריאה. הם בחרו למעלה מ-8.4 מיליון משתתפים בגילאי 40 שנים ומעלה, אשר עברו הערכות רפואיות בין השנים 2009-2010 ועקבו אחריהם עד שנת 2016. מאפייני הבסיס סווגו לפי נוכחות סוכרת (כן/לא) והאיזון הגליקמי (ערכי סוכר תקינים, הפרעה ברמות סוכר בדם בצום, הופעה חדשה של סוכרת, או סוכרת ידועה). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחסי הסיכון המתוקנים להופעת דמנציה בכל קטגוריה.
במהלך תקופת המעקב לאורך למעלה מ-48 מיליון שנות-אדם אובחנו 353,392 משתתפים (4.2%) כלוקים בדמנציה מכל-סיבה. בהשוואה לאלו עם ערכי סוכר תקינים בדם, יחסי הסיכון עמדו על 1.01 (רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.02) בנוכחות הפרעה במשק סוכר בצום, 1.45 (רווח בר-סמך 95% של 1.44-1.47) באלו עם הופעה חדשה של סוכרת, 1.32 (רווח בר-סמך 95% של 1.30-1.33) בנוכחות סוכרת ידועה לאורך פחות מחמש שנים ו-1.62 (רווח בר-סמך 95% של 1.60-1.64) בחולים עם סוכרת ידועה למשך 5 שנים ומעלה.
ממצאי המחקר העידו כי הקשר בין מחלת לב איסכמית ומחלת כליות כרונית ובין היארעות דמנציה היה תלוי בנוכחות סוכרת. אירוע מוחי איסכמי הדגים קשר בולט יותר משמעותית מסוכרת עם התפתחות דמנציה.
ממצאי המחקר מצביעים על סיכון מוגבר לדמנציה בנוכחות היפרגליקמיה בדרגה קלה וכן סיכון מוגבר לפגיעה הקוגניטיבית בנוכחות מחלת לב איסכמית, מחלת כליות כרונית, או אירוע מוחי איסכמי. התערבויות בשלב המוקדם של סוכרת (טרום-סוכרת), עשיות לסייע במאמצים למניעת דמנציה.
