מאמר חדש שפורסם ב-Research Square וטרם עבר ביקורת עמיתים הראה כי לחולים ללא סוכרת ידועה שעברו בדיקת גלוקוז אקראית בדם במחלקה לרפואה דחופה (ED) שגילתה היפר או היפוגליקמיה, היו שיעורי שרידות ותוצאות קרדיו-וסקולריות פחות טובים לאחר 30 יום ולטווח ארוך (ממוצע של 3.9 שנים) בהשוואה למטופלים עם גלוקוז תקין בדם.
במחקר נעשה שימוש בנתונים שנאספו מ-622,018 מטופלים בגילאי 18-80 (ממוצע בני 48, 48% גברים) אשר פנו לבדיקת ED באחד משבעה בתי חולים בין השנים 2006 ל-2016 ולא הייתה להם סוכרת ידועה. החוקרים סיווגו אותם לארבע קבוצות- היפוגליקמיה: גלוקוז פלזמה אקראי < 3.9 mmol/L (0.3% מהחולים), גלוקוז תקין: גלוקוז פלזמה אקראי ≥ 3.9 עד < 7.8 mmol/L (85%), דיסגליקמיה: גלוקוז אקראי בפלזמה ≥ 7.8 עד < 11.1 mmol/L (13%), והיפרגליקמיה: גלוקוז פלזמה אקראי ≥ 11.1 mmol/L (2%). התוצא העיקרי היה מוות מכל סיבה, תוצאים משניים היו תמותה קרדיווסקולרית, MI, שבץ ואשפוז עקב אי ספיקת לב.
למטופלים עם היפרגליקמיה היה שיעור תמותה של כמעט פי שניים במהלך מעקב ארוך טווח לעומת אלו עם רמות סוכר תקינות ושיעורים גבוהים משמעותית של מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב (MI), שבץ ואשפוז עקב אי ספיקת לב. המטופלים עם היפוגליקמיה בביקורם ב-ED היו בעלי שיעור משמעותי של פי 2.5 של מוות מכל סיבה לטווח ארוך בהשוואה למטופלים עם רמות גלוקוז תקינות, וכן עלייה משמעותית של פי 2.5 במוות קרדיווסקולרי, אך לא היו שינויים משמעותיים עבור כל תוצאה קרדיווסקולרית אחרת שנבדקה.
מוות מכל סיבה אירע ב-0.7% מהחולים. לאחר התאמה לערפלנים פוטנציאליים, יחס הסיכון למוות מכל הסיבות עבור אלו עם היפוגליקמיה בהשוואה לרמות גלוקוז נורמליות היה 9.94, 6.92 עבור אלו עם היפרגליקמיה ו-2.18 עבור אלו עם דיסגליקמיה, כולם הבדלים משמעותיים.
