במטה-אנליזה חדשה שפורסמה בכתב העת Annals of Internal Medicine להערכת תרופות לטיפול בסוכרת השלימו חוקרים השוואה עקיפה בין 21 תרופות לאיזון רמות הסוכר בדם במבוגרים עם סוכרת מסוג 2, במטרה לזהות את הטיפול התרופתי הטוב ביותר לחולה הנכון ובזמן הנכון.
החוקרים ערכו חיפוש במספר מאגרי נתונים לזיהוי מחקרים רלבנטיים שפורסמו מהקמת המאגר ועד 18 בדצמבר, 2019. הם התמקדו במחקרים אקראיים בשפה האנגלית, אשר כללו התערבות במשך לפחות 24 שבועות ובחנו את ההשפעות של תרופות לאיזון רמות הסוכר בדם על תמותה, תוצאות איזון גליקמי ותוצאות וסקולאריות.
הסקירה כללה 453 מחקרים שבחנו 21 התערבויות לטיפול בסוכרת מ-9 משפחות תרופות. ההתערבויות כללו טיפול מונותרפי (134 מחקרים), תוספת תרופה לטיפול המבוסס על מטפורמין (296 מחקרים) וטיפול מונותרפי לעומת תוספת לטיפול במטפורמין (23 מחקרים).
החוקרים מדווחים כי לא זוהו הבדלים בין הטיפולים בחולים שלא קיבלו טיפול קודם והיו בסיכון נמוך למחלות לב וכלי דם. משטרי טיפול באינסולין ותוספת אגוניסטים ספציפיים לקולטן ל-GLP-1 הובילו לירידה הגדולה ביותר בריכוז המוגלובין מסוכרר. בחולים בסיכון נמוך למחלות לב וכלי דם שטופלו במטפורמין (298 מחקרים), לא תועדו הבדלים בעלי משמעות קלינית בין הטיפולים בהערכת הסיכון לתמותה ותוצאות וסקולאריות.
בחולים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם אשר קיבלו טיפול תרופתי על-רקע טיפול במטפורמין (21 מחקרים), מתן פומי של Semaglutide, Empagliflozin, Liraglutide, Exenatide בשחרור-ממושך ו-Dapagliflozin, הוביל להפחתת תמותה מכל-סיבה. טיפול פומי ב-Semaglutide, Empagliflozin ו-Liraglutide גם הפחיתו את הסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם.
הסיכויים לאירוע מוחי היו נמוכים יותר עם טיפול תת-עורי ב-Semaglutide ו-Dulaglutide. טיפול במעכבי SGLT-2 הפחית את שיעור האשפוזים עקב אי-ספיקת לב ומחלת כליות בשלב סופני.
מתן זריקה תת-עורית של Semaglutide לווה בסיכון מוגבר לרטינופתיה סוכרתית וטיפול ב-Canagliflozin לווה בסיכון מוגבר לקטיעה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולי סוכרת בסיכון נמוך למחלות לב וכלי דם, לא תועדו הבדלים בין הטיפולים התרופתיים השונים ובין פלסבו בסיכון לסיבוכים וסקולאריים. בחולים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם אשר קיבלו טיפול המבוסס על מטפורמין, לאגוניסטים ספציפיים לקולטן ל-GLP-1 ולמעכבי SGLT-2 השפעה חיובית על חלק מהתוצאים הקרדיווסקולאריים.
Annals of Internal Medicine, June 29, 2020
