במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity & Metabolism מדווחים חוקרים מצפון אמריקה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי משך הזמן עם ערכי סוכר בטווח היעד (Time in Range, או TIR) ומשך הזמן בטווח גליקמי הדוק היה ארוך יותר משמעותית עם טיפול באינסולין טרגלודק (Insulin Degludec), בהשוואה לטיפול באינסולין לנטוס (Glargine U100).
מטרת המחקר הייתה להשוות את משך הזמן בטווח היעד עם אינסולין טרגלודק, בהשוואה לאינסולין לנטוס, בחולים עם סוכרת מסוג 2. המחקר האקראי, רב-מרכזי כלל מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ולפחות גורם סיכון אחד להיפוגליקמיה. המחקר כלל שתי תקופות טיפול, כל אחת עם 16 שבועות טיטרציה ושבועיים שלב אחזקה. טיטרציה חד-שבועית ליעד סוכר בטווח 70-90 מ"ג/ד"ל התבססה על מדידות סוכר לפני ארוחת בוקר.
התוצא העיקרי היה אחוז הזמן בטווח היעד (70-180 מ"ג/ד"ל). תוצאי סיום משניים כללו את אחוז הזמן בטווח גליקמי הדוק באופן כולל ובמהלך הלילה (70-140 מ"ג/ד"ל), ריכוז המוגלובין מסוכרר ורמות סוכר בדם.
מדגם המחקר כלל 498 משתתפים (גיל ממוצע של 62.8 שנים, משך סוכרת של 15.1 שנים) עם ריכוז המוגלובין מסוכרר של 7.6%. הממצאים אישרו העדר-נחיתות ועדיפות של אינסולין טרגלודק לעומת לנטוס בהערכת התוצא העיקרי, עם אחוז זמן בטווח היעד של 72.1% עם טרגלודק לעומת 70.7% (הבדל משוער של 1.43%, p=0.03; או 20.6 דקות ביום).
משך הזמן הכולל בטווח גליקמי הדוק נטה לטובת טרגלודק לעומת לנטוס (הבדל משוער של 1.5%, או 21.9 דקות ביום).
הטיפול בטרגלודק גם הפחית את משך הזמן מתחת לטווח היעד בלילה (מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל), בהשוואה לטיפול בלנטוס (הבדל משוער מתוקן של 0.88%-, או 12.7 דקות בלילה), עם שיעור נמוך יותר משמעותית של אירועי היפוגליקמיה לילית (מתחת ל-54 מ"ג/ד"ל).
ממצאי המחקר מעידים כי אינסולין טרגלודק, בהשוואה לאינסולין לנטוס, הוביל לעליה במשך הזמן בו ערכי הסוכר בטווח היעד ומשך הזמן עם איזון גליקמי הדוק, לצד הפחתת משך הזמן בו ערכי הסוכר מתחת לטווח היעד בחולים עם סוכרת מסוג 2 תחת טיפול באינסולין.
Diabetes Obes Metab. 2021 Jul 28
