במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בילדים עם סוכרת מסוג 1, רמות גלוקוז היו בטווח היעד באחוז גדול יותר מהזמן כאשר נעשה שימוש במערכת לולאה-סגורה, בהשוואה לתוצאות טיפול במשאבת אינסולין עם סנסור.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מערכת לולאה סגורה למתן אינסולין, הקרויה גם לבלב מלאכותי, עשויה לשפר את האיזון הגליקמי בילדים עם סוכרת מסוג 1.
המחקר הרב-מרכזי, אקראי, בתווית-פתוחה, נמשך 16 שבועות ובמהלכו חולקו ילדים בגילאי 6-13 שנים ביחס 3:1 לטיפול באינסולין באמצעות מערכת לולאה סגורה (קבוצת התערבות) או במשאבת אינסולין עם סנסור (קבוצת ביקורת). התוצא העיקרי היה אחוז הזמן בו רמות הסוכר היו בטווח היעד בין 70 עד 180 מ"ג/ד"ל, כפי שנקבע לפי מד סוכר רציף.
מבין המשתתפים במחקר, 78 נכללו בקבוצת ההתערבות ו-23 בקבוצת הביקורת; ריכוז המוגלובין מסוכרר נע בין 5.7% עד 10.1%.
בתחילת המחקר, אחוז הזמן בו רמות הסוכר היו בטווח היעד עמד על 53% בקבוצת ההתערבות ועל 51% בקבוצת הביקורת. עם שימוש במערכת לולאה סגורה נרשמה עליה באחוז הזמן בו רמות הסוכר היו בטווח היעד עד ל-67%, לעומת עליה ל-55% בלבד בקבוצת הביקורת (p<0.001).
בשתי הקבוצות, חציון אחוז הזמן בו רמות הסוכר היו מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל היה נמוך (1.6% בקבוצת ההתערבות ו-1.8% בקבוצת הביקורת). בקבוצת הטיפול בלולאה סגורה, חציון אחוז הזמן בו מערכת לולאה סגורה הייתה פעילה עמד על 93%.
בשתי הקבוצות לא תועדו אירועים של חמצת סוכרתית או היפוגליקמיה חמורה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במחקר זה בילדים עם סוכרת מסוג 1, מערכת לולאה סגורה הובילה לשיפור גדול יותר באחוז הזמן בו החולים היו בטווח היעד של רמות הסוכר בדם, בהשוואה לטיפול במשאבת אינסולין עם סנסור.
N Engl J Med 2020; 383:836-845
