בחולים עם סוכרת מסוג 2 והשמנת-יתר, התועלת המטבולית של ניתוח מעקף קיבה הייתה דומה לזו של דיאטה ונקשרה עם הירידה במשקל עצמה, ללא הבדל בעל חשיבות קלינית בין שתי ההתערבויות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהמחקרים הציעו כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, לניתוח מעקף קיבה השפעה תרפויטית על התפקוד המטבולי אשר אינה תלויה בירידה במשקל. כעת הם בחנו את משק הסוכר לפני ואחרי ירידה דומה במשקל הגוף (כ-18%) בעקבות ניתוח מעקף קיבה (קבוצת התערבות ניתוחית) או דיאטה בלבד (קבוצת דיאטה) ב-22 משתתפים עם סוכרת והשמנת-יתר.
התוצא העיקרי היה השינוי ברגישות הכבד לאינסולין, כפי שנקבע לפי עירוי אינסולין בקצב נמוך. תוצאים משניים כללו את השינוי ברגישות לאינסולין בשריר, תפקוד תאי ביתא, פרופיל סוכר ואינסולין בדם לאורך 24 שעות.
מהנתונים עולה כי ירידה במשקל לוותה בעליה בדיכוי הממוצע של ייצור סוכר של 7.04 מיקרומול/ק"ג של מסה ללא-שומן לדקה בקבוצת הדיאטה ושל 7.02 מיקרומול/ק"ג למסה ללא-שומן בכל דקה בקבוצת הניתוח במהלך השלב הראשון של Hyperinsulinemic Euglycemic Pancreatic Clamp, ושל 5.39 ו-5.37 מיקרומול/ק"ג מסה ללא-שומן בכל דקה בשתי הקבוצות, בהתאמה, במהלך השלב השני; לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הקבוצות.
ירידה במשקל לוותה בעליה בפינוי גלוקוז בתיווך אינסולין, מ-305 ל-61.6 מיקרומול/ק"ג למסה ללא-שומן בכל דקה בקבוצת הדיאטה ומ-29.4 ל-54.5 מיקרומול/ק"ג מסה ללא-שומן בקבוצת הניתוח; לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.
בקבוצת הדיאטה, ירידה במשקל הובילה לעליה של 1.83 יחידות בתפקוד תאי ביתא (הפרשת אינסולין בהשוואה לרגישות לאינסולין) ובקבוצת הניתוח נרשמה עליה של 1.11 יחידות, ללא הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות. לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי התועלת המטבולית של ניתוח מעקף קיבה ושל דיאטה הייתה דומה בחולים עם השמנה וסוכרת מסוג 2 והייתה תלויה בירידה במשקל.
N Engl J Med 2020; 383:721-732
