סוכרת הינה גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות אי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסיה חדש, שפורסמו בכתב העת Mayo Clinic Proceedings.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של סוכרת על התפתחות מחלות לב וכלי דם במדגם חולים מהקהילה. הם השלימו סקר חתך שכלל תושבים שנבחרו באקראי דרך פרויקט Rochester Epidemiology Project, בגילאי 45 שנים ומעלה, במחוז אולמסטד נכון לתחילת יוני, 1997, עד 30 בספטמבר, 2000.

אקו-לב להערכת התפקוד הסיסטולי והדיאסטולי הושלם ב-2,042 משיבים לסקר. בניתוח הנתונים הנוכחי כללו החוקרים את כל המשתתפים עם סוכרת, אותם השוו אל מול קבוצה של משתתפים ללא סוכרת, אשר היו תואמים ביחס 1:2 בגיל, מין, יתר לחץ דם ומחלת עורקים כלילית. הם בחנו את מאפייני הבסיס והממצאים המעבדתיים והאקו-קרדיוגרפיים בין שתי הקבוצות, ביחד עם שיעורי התמותה עקב מגוון מחלות לב וכלי דם.

החוקרים זיהו 116 משתתפים עם סוכרת ו-232 משתתפים תואמים ללא סוכרת. בקבוצת חולי סוכרת תועד מדד מסת גוף גבוה יותר וריכוזי אינסולין וגלוקוז בדם שהיו גבוהים יותר. למרות שמקטע הפליטה של חדר שמאל היה דומה, יחס E/e' (9.7 לעומת 8.5, p=0.001) היה גבוה יותר בקבוצת החולים עם סוכרת, בהשוואה לאלו ללא-סוכרת.

במהלך מעקב ממוצע של 10.8 שנים, במשתתפים עם סוכרת תועדה היארעות גבוהה יותר של אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 2.1, P=0.01) ושיעורי Kaplan Meier לאחר עשר שנים עמדו על 21% (22 מבין 116 חולים) לעומת 12% (23 מבין 232 ביקורות).

החוקרים גם בחנו תת-קבוצה של משתתפים ללא הפרעה בתפקוד דיאסטולי ומצאו כי בתת-קבוצה זו, באלו עם סוכרת תועד סיכון מוגבר לאי-ספיקת לב (יחס סיכון של 2.5, p=0.04).

במדגם זה, בקרב משתתפים עם אבחנה של סוכרת תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של אי-ספיקת לב לאורך 10 שנות מעקב, גם בהעדר הפרעה קודמת בתפקוד דיאסטולי של הלב. ממצאים אלו מרמזים כי סוכרת הינה גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות אי-ספיקת לב ותומכים בעיקרון של קרדיומיופתיה על-רקע סוכרת.

Mayo Clin Proc. 2020;95:124-133

לידיעה במדסקייפ