בחולים המדווחים על הוספת מלח למזון לעיתים קרובות סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות סוכרת מסוג 2, גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Mayo Clinic Proceedings.
החוקרים זיהו 402,982 משתתפים ממאגר UK Biobank בין מרץ 2006 ועד אוקטובר 2010 אשר השלימו שאלון אודות תדירות הוספת מלח למזון וכן מידע אודות אבחנה של סוכרת, מחלת כליות כרוניות, מחלות ממאירות, או מחלות לב וכלי דם. דגימות שתן נאספו בתחילת המחקר, עם הערכת רמות נתרן ואשלגן, וכן חישוב הפרשת נתרן לאורך 24 שעות. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במחקר מתחילת המחקר עד לאבחנה של סוכרת, תמותה, או 23.5.2021, לפי הראשון מהם. מידע אודות אבחנה של סוכרת מסוג 2 נאסף מההיסטוריה הרפואית לפי נתונים אשפוז, שאלונים ותמותה.
במהלך מעקב ממוצע של 11.9 שנים תועדו 13,120 מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2. בהשוואה לאלו שדיווחו כי לא הוסיפו מעולם או הוסיפו לעיתים נדירות מלח למזון, יחסי הסיכון המתוקנים לגיל ומין להתפתחות סוכרת מסוג 2 עמדו על 1.20, 1.32 ו-1.86 באלו שדיווחו על הוספת מלח לעיתים, בדרך-כלל, או תמיד, בהתאמה (p<0.001).
לאחר תקנון נוסף למדד Townsend Deprivation Index, רמת ההשכלה, רמת ההכנסה, הרגלי עישון, שתיית אלכוהול, פעילות גופנית ורמות כולסטרול גבוהות, הקשר נחלש מעט אך נותר מובהק סטטיסטית (יחס סיכון של 1.11, 1.18 ו-1.28 עם הוספת מלח לעיתים, בדרך-כלל או תמיד, בהתאמה (p<0.001). לאחר תקנון מלא, תועד קשר מנה-תגובה בין רבעוני הפרשת נתרן בשתן ובין סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, כאשר בהשוואה לרבעון הראשון תועד יחס סיכון של 1.12, 1.17, 1.28 ו-1.34 עם חמישונים 2-5, בהתאמה (p<0.001). אחוז שומן גוף ומסת שומן גוף השפיעו משמעותית על הקשר בין הוספת מלח עם סוכרת מסוג 2.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהפחתת תוספת מלח לאוכל מאחר והתערבות התנהגותית זו עשויה לסייע בהפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לאשר את תוצאות המחקר הנוכחי.
Mayo Clin Proceed, Nov 2023
