במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Affective Disorders מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי שונות רבה ברמות הסוכר בדם והיפרגליקמיה ממושכת מלווים בהיארעות מוגברת של הפרעות דיכאון וחרדה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים קשרו בין איזון גליקמי ירוד ובין תסמינים פסיכיאטריים. עם זאת, אין מחקרים רבים להערכת הקשר בין שונות גליקמית והפרעות דיכאון וחרדה. במחקר הנוכחי הם בחנו את הקשר בין שונות ברמות סוכר בדם ובין הפרעות דיכאון וחרדה. בנוסף, הם בחנו את הקשר בין רמות סוכר בדם בום ובין הפרעות אלו.
מדגם המחקר כלל מטופלים ממאגר National Health Insurance Service-National Sample Cohort Database בין השנים 2002-2013, כאשר 151,814 משתתפים שהשלימו לפחות שלוש בדיקות סקר בין 2002-2010 היו מועמדים מתאימים. שונות ברמות סוכר בצום מביקור לביקור נמדדה כ-VIM (או Variability Independent of the Mean). אבחנה של הפרעות דיכאון וחרדה נקבעה על-פי קודי ICD-10 לאחר תאריך האינדקס.
לאורך תקופת המעקב, 7,166 מהמשתתפים אובחנו לראשונה עם הפרעת דיכאון ו-14,149 אובחנו עם הפרעת חרדה.
בקרב חולים ברבעון העליון של השונות הגליקמית הגדולה ביותר ברמות סוכר בדם בצום תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של דיכאון וחרדה, בהשוואה לאלו ברבעון התחתון (יחס סיכון מתוקן של 1.09, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.17) ו-1.08 (רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.14).
בקרב חולים עם היפרגליקמיה ממושכת, אשר נקבעה על-פי מכלול בדיקות רמות סוכר בדם בצום, תועד סיכון גבוה פי 1.43 לאבחנה של הפרעת דיכאון, בהשוואה לחולים עם רמות סוכר בצום תקינות בבדיקות חוזרות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מצביעים על קשר בין וריאביליות רבה ברמות סוכר בדם והיפרגליקמיה לאורך-זמן ובין סיכון מוגבר להפרעות דיכאון וחרדה.
