אינסולין לנטוס (Insulin Glargine U100) ואינסולין טוג’או (Insulin Glargine U300) הדגימו פרופיל בטיחות ויעילות דומים בחולים עם סוכרת מסוג 1 ומסוג 2, כאשר אינסולין טוג’או לווה בסיכון נמוך יותר להיפוגליקמיה לילית וכלל אירועי היפוגליקמיה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism.
מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של טוג’או ולנטוס במבוגרים עם סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. החוקרים השלימו סקירת ספרות לזיהוי מאמרים שפורסמו במאגרי MEDLINE, Embase ו-Cochrane Database ודיווחו על תוצאות הטיפול בטוג’או או לנטוס בחולי סוכרת. הסקירה כללה מחקרים אקראיים ומבוקרים והחוקרים העריכו את איכות המחקרים שנכללו בסקירה.
מבין 5,348 כותרים שנסקרו, 592 נבחנו לעומק ו-15 מחקרים אקראיים ומבוקרים נכללו בסקירה: 10 מחקרים בחולים עם סוכרת מסוג 2 (7,082 משתתפים) ו-5 מחקרים בחולים עם סוכרת מסוג 1 (2,222 משתתפים).
בחולים עם סוכרת מסוג 1, כל מדדי הבטיחות היו דומים בין מטופלים בלנטוס וטוג’או. בחולים עם סוכרת מסוג 2, החוקרים זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית לטובת טוג’או על-פני לנטוס באירועי היפוגליקמיה לילית וכלל אירועי היפוגליקמיה.
באשר למדדי יעילות, ממצאי הסקירה הצביעו על הבדל משמעותי קלינית ומובהק סטטיסטית לטובת לנטוס בכל הנוגע למינון האינסולין הבזאלי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומסוג 1, כאשר חולים שטופלו בטוג’או נדרשו למינונים גבוהים יותר של אינסולין להשגת יעילות דומה לזו של לנטוס.
השינוי בהמוגלובין מסוכרר היה מובהק סטטיסטית אך לא משמעותי קלינית עם לנטוס לעומת טוג’או. עוד זוהו הבדלים מובהקים סטטיסטית אך חסרי חשיבות קלינית במשקל הגוף לטובת טוג’או בחולים עם סוכרת מסוג 1 וברמות סוכר בדם בצום עם לנטוס בחולים עם סוכרת מסוג 2.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על יעילות ובטיחות דומה של לנטוס וטוג’או בחולים עם סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. הטיפול בטוג’או לווה בסיכון נמוך יותר לאירועי היפוגליקמיה בכלל ואירועי היפוגליקמיה לילית בפרט בחולים עם סוכרת מסוג 2.