במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב- Tocilizumab (אקטמרה) מלווה בירידה משמעותית בהמוגלובין מסוכרר, ללא תלות בחשיפה לגלוקוקורטיקואידים, בחולים עם Giant Cell Arteritis (או GCA).
מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה של גלוקוקורטיקואידים ו- Tocilizumab, מעכב קולטן IL-6, על המוגלובין מסוכרר במהלך הפחתת מינוני גלוקוקורטיקואידים בטיפול בחולים עם GCA.
החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר Giant Cell Arteritis Clinical Research Study במטרה לקבוע את ההשפעה של גורמים גליקמיים וגורמים שאינם גליקמיים על השינויים בערכי המוגלובין מסוכרר לאורך 52 שבועות. חולים עם GCA חולקו באקראי לקבלת Tocilizumab או פלסבו בנוסף לגלוקוקורטיקואידים. מודל רב-משתני שימש להערכת הקשר בין רמות המוגלובין מסוכרר ובין המינון היומי של גלוקוקורטיקואידים, הקצאה אקראית לקבלת Tocilizumab וספירת כדוריות דם אדומות בחולים עם וללא אבחנה ראשונית של סוכרת, לאורך 52 שבועות.
מדגם המחקר כלל 209 חולים עם ירידה של 0.50% בחציון ריכוז המוגלובין מסוכרר (p<0.01) בקרב מטופלים ב- Tocilizumab עם גלוקוקורטיקואידים וירידה של 0.10% (p<0.01) בחציון ריכוז המוגלובין מסוכרר בקרב אלו שטופלו בגלוקוקורטיקואידים בלבד.
הקצאה אקראית לטיפול ב- Tocilizumab וגלוקוקורטיקואידים לוותה בערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים יותר (p<0.01 בחולים ללא סוכרת, p=0.23 בחולים עם סוכרת). שינויים אלו הדגימו השפעה משמעותית על סיווג סבילות לסוכר: ב-42.5% מהחולים בזרוע Tocilizumab וגלוקוקורטיקואידים תועד שיפור מטרום-סוכרת למשק סוכר תקין, זאת בהשוואה ל-12.5% מהחולים שטופלו בגלוקוקורטיקואידים בלבד.
החוקרים מציינים כי זוהה קשר בין המינון היומי של הסטרואידים ובין רמות המוגלובין מסוכרר בחולים עם סוכרת (p<0.01) ובאלו ללא סוכרת (p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי Tocilizumab מלווה בירידה משמעותית בערכי המוגלובין מסוכרר, ללא תלות בחשיפה לסטרואידים, זאת הודות להשפעות גליקמיות ושאינן גליקמיות.
