במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול משולש עם תכשירים המשפרים את הרגישות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2 הובילה לירידה גדולה וממושכת יותר בריכוז המוגלובין מסוכרר, בהשוואה לטיפול בתכשירים המפחיתים את רמות הסוכר בדם ללא תיקון הפגמים המטבוליים ברקע.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את היעילות ארוכת הטווח של התחלת טיפול במשלב Metformin/Pioglitazone/Exenatide בחולים עם הופעה חדשה של סוכרת מסוג 2, אל מול תוספת עוקבת של מטפורמין ולאחריו Glipizide ואינסולין.
מדגם המחקר כלל 318 חולים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2, אשר לא קיבלו טיפול תרופתי. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בן שלוש שנים שכלל משלב Metformin/Pioglitazone/Exenatide (טיפול משולש) או תוספת הדרגתית של מטפורמין ולאחריו Glipizide ואינסולין (טיפול קונבנציונאלי) לשמירת המוגלובין מסוכרר מתחת ל-6.5%. החוקרים בחנו את הרגישות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא בתחילת המחקר ולאחר שלוש שנים. התוצא העיקרי היה ההבדל בריכוז המוגלובין מסוכרר בין הקבוצות לאחר שלוש שנים.
ריכוז המוגלובין מסוכרר בתחילת המחקר עמד על 9.0% בקבוצת הטיפול המשולש ועל 8.9% בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי . הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר בעקבות טיפול משולש הייתה גדולה יותר לאחר שישה חודשים, בהשוואה לזו שתועדה עם טיפול קונבנציונאלי (0.30%, P=0.001) והירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר נותרה לאחר שלוש שנים בחולים תחת טיפול משולש, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי (6.4% לעומת 6.9%, בהתאמה), למרות הגברת טיפול לאיזון גליקמי בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי.
לאור זאת, ההבדלים בריכוז המוגלובין מסוכרר בין שתי קבוצות הטיפול עמדו על 0.50% לאחר שלוש שנים.
טיפול משולש הוביל לעליה של פי 3 ברגישות לאינסולין ועליה של פי 30 בתפקוד תאי ביתא. בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי, לא חל שינוי ברגישות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא עלה ב-34% בלבד.
ממצאי המחקר תומכים בעדיפות התחלת טיפול משולש בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת, בהשוואה לגישה המקובלת כיום של תוספת הדרגתית של טיפול נוסף לאיזון רמות הסוכר בדם.
