מחלת כליות על-רקע סוכרת עדיין מהווה גורם מוביל לאי-ספיקת כליות, אך תרופות חדשות שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות הדגימו השפעה מגנה על הכליות. מעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Transporter), מעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase) ואגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 (Glucagon-like Peptide) הדגימו השפעה כלייתית טובה יותר מסולפוניל-אוריאה, כאשר ההגנה הכלייתית הטובה ביותר תועדה עם מעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1.
מחקרי CREDENCE ו-DAPA-CKD, הם שני המחקרים המרכזיים שהתמקדו בהשפעות המגנות על הכליות של מעכבי SGLT-2. מחקרים אחרים, דוגמת LEADER, AWARD-7 ו-CARMELINA הציעו כי אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ומעכבי DPP-4 גם עשויים להגן על הכליות.
תרופות אלו סללו את הדרך לכלים חדשים להגנה מפני מחלת כליות על-רקע סוכרת, אך איזו משפחת תרופות היא הטובה ביותר? חוקרים ממיזורי ניסו להשיב על שאלה זו.
בהעדר השוואות ראש בראש, החוקרים ניסו לדמות מחקר אקראי-מבוקר בן שלוש שנים שכלל קרוב ל-217,000 יוצאי צבא ארצות הברית עם סוכרת מסוג 2. משתתפים עם סוכרת שאינה מאוזנת היטב ועם מחלת כליות בשלב מוקדם חולקו באקראי לארבע זרועות טיפול: מעכבי SGLT-2, אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, מעכבי DPP-4 וסולפוניל-אוריאה.
הסיכון לתוצא משולב של ירידה של מעל 50% בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער, התפתחות מחלת כליות בשלב סופני, או תמותה מכל-סיבה, נקבע בכל זרוע של המחקר לאורך תקופת המחקר.
מהנתונים עולה כי כל שלוש משפחות התרופות החדשות היו טובות יותר מסולפוניל-אוריאה. הן מעכבי SGLT-2 והן אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 סיפקו הגנה כלייתית גדולה יותר ממעכבי DPP-4, אך לא נמצאה עדיפות על משפחה אחת על-פני השניה. ממצאים אלו נותרו על כנם בחולים עם מחלת כליות כרונית מוקדמת ומתקדמת ולא היו תלויים בטיפול נלווה במטפורמין.
הסימולציה הנ"ל של מחקר אקראי-מבוקר מספקת תובנות אודות אופן ההתייחסות למשפחות הטיפול התרופתי לסוכרת. מעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 מספקים הגנה כלייתית משמעותית ודומה בחולים עם מחלת כליות כרונית מוקדמת וסוכרת שאינה מאוזנת היטב. מאחר והבסיס לממצאים אלו הינו במחקר תצפיתי, יש להתייחס במשנה זהירות למסקנות אלו.
אעפ"י כן, ממצאי המחקר מדגישים אילו תרופות עדיפות בשילוב עם מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ואנטגוניסטים סלקטיביים של קולטן למינרלוקורטיקואידים.
