מנתוני מחקר STEP 3 שהוצגו במהלך כנס Obesity Week Interactive עולה כי תוספת Semaglutide (אוזמפיק) לטיפול התנהגותי אינטנסיבי סייעה במאמצים להפחתת משקל הגוף.
המחקר כלל 611 מבוגרים ללא סוכרת, במשקל גוף ממוצע של 106 ק"ג (מדד מסת גוף ממוצע של 38), אשר חולקו ביחס 2:1 לטיפול התנהגותי אינטנסיבי בלבד (114 חולים) או לשילוב טיפול התנהגותי אינטנסיבי עם Semaglutide (497 משתתפים) עם העלאה הדרגתית של המינון עד ל-2.4 מ"ג בשבוע. החוקרים מציינים כי מינון של 2.4 מ"ג הוא גבוה מהמינון של 1.0 מ"ג שכבר אושר לטיפול בסוכרת מסוג 2.
בקרב חולים בקבוצת הטיפול המשולב תועדה ירידה גדולה יותר במשקל הגוף, בהשוואה לאלו בקבוצת טיפול התנהגותי אינטנסיבי בלבד. לאחר 68 שבועות, באלו בקבוצת ההתערבות נרשמה ירידה ממוצעת של 16% ממשקל הגוף ההתחלתי, בעוד שבקבוצת הפלסבו נרשמה ירידה של 5.7% בלבד (הבדל של 10.3%-, p<0.0001).
עוד עולה מהנתונים כי תוספת Semaglutide הובילה לשיעור גבוה יותר של חולים שהשיגו ירידה במשקל הגוף של לפחות 5% (87% לעומת 48%, בהתאמה), 10% (75% לעומת 27%, בהתאמה), 15% (56% לעומת 13%, בהתאמה) או 20% (36% לעומת 4%, בהתאמה).
החוקרים מסבירים כי עם ירידה גדולה יותר במשקל הגוף, הם מצפים לירידה גדולה יותר בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וזו בדיוק מה שראו במחקר. באופן ספציפי, הטיפול ב-Semaglutide עם טיפול התנהגותי אינטנסיבי לווה בירידה של 14.6 ס"מ בהיקף המותניים, בהשוואה לירידה של 6.3 ס"מ עם טיפול התנהגותי אינטנסיבי בלבד (p<0.0001). למרות שמשק הסוכר של כל המשתתפים היה תקין בתחילת המחקר, באלו בקבוצת ההתערבות עדיין נרשמה ירידה משמעותית בריכוז המוגלובין מסוכרר (ירידה של 0.51% לעומת ירידה של 0.27%, p<0.0001).
בקרב משתתפים בקבוצת הטיפול הפעיל תועדה גם ירידה גדולה יותר משמעותית בלחץ הדם, עם ירידה של 5.6 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי וירידה של 3 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי. עם זאת, נרשמה עליה בקצב הלב, בפרט במהלך 16 השבועות הראשונים לטיפול, אך קצב הלב ירד לאט לאורך המחקר. בתום 68 שבועות הטיפול, הבדל זה לא נותר מובהק סטטיסטית.
באשר למדדי דלקת, רמות CRP השתפרו משמעותית בקרב חולים בקבוצת ההתערבות, עם ירידה של 60% בהשוואה לירידה של 23% באלו תחת טיפול התנהגותי אינטנסיבי בלבד (p<0.0001).
כצפוי, המינון המוגבר של Semaglutide לווה בהיארעות גבוהה יותר של תופעות לוואי במערכת העיכול, בעיקר בחילות, הקאות, שלשול ועצירות (83% לעומת 63% עם טיפול התנהגותי בלבד). עוד נרשם שיעור גבוה יותר של אירועים חריגים חמורים בקבוצת הטיפול הפעיל (9% לעומת 3%, בהתאמה), בעיקר בשל סיבוכים משנית לתפקוד כיס המרה, כולל כיס מרה או צורך בכריתת כיס מרה.
מתוך כנס Obesity Week Interactive
