הערת פרופ' נעים שחאדה למאמר זה:
- מחלה קרדיווסקולרית היא סיבת התמותה העיקרית בחולה סוכרת. האנליזה הזו מוסיפה מידע חשוב על ההשפעה הקרדיווסקולרית המגינה של תרופת פיוגליטזון בחולי סוכרת
מאת ד"ר עמית עקירוב
מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The BMJ Open Diabetes Research & Care עולה כי טיפול ב- Pioglitazone מלווה בירידה בשיעורי תמותה קרדיווסקולארית ותמותה לא-קרדיווסקולארית. עם זאת, החוקרים קוראים להתייחס לממצאים במשנה זהירות לאור האפשרות כי ישנה השפעה של ערפלנים שלא נלקחו בחשבון.
מטרת המחקר הייתה לתאר ולהשוות את הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית ולא-קרדיווסקולארית בחולים בהם בוצע שינוי בטיפול לסוכרת, כך שיכלול טיפול ב- Pioglitazone, בהשוואה לטיפול חליפי לסוכרת באותו שלב של התקדמות המחלה.
החוקרים התבססו על נתונים משלוש מדינות באירופה: פינלנד, שבדיה ובריטניה. במסגרת המחקר הם התאימו 31,133 חולים עם סוכרת מסוג 2, אשר קיבלו מרשם ראשון לטיפול ב-Pioglitazone בין 2000-2011, ל-31,133 חולים שמעולם לא קיבלו מרשם לטיפול בתרופה זו. התאמה מלאה נערכה עבור שלב הטיפול, היסטוריה של סוכרת, סיבוכי סוכרת ומחלות לב וכלי דם ושנת הכניסה למדגם. משך המעקב הממוצע עמד על 2.6 ו-2.69 שנים בקבוצת הטיפול ב-Pioglitazone ובקבוצת ההשוואה, בהתאמה.
שיעורי התמותה היו נמוכים יותר בקבוצת החולים שטופלו ב-Pioglitazone, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול חליפי, הן בהערכת תמותה קרדיווסקולארית והן בהערכת תמותה שאינה על-רקע מחלות לב וכלי דם. יחסי הסיכון המתוקנים בהשוואת Pioglitazone אל מול טיפול חליפי לסוכרת עמדו על 0.58 (רווח בר סמך 95% של 0.52-0.63) ו-0.63 (0.58-0.68) לתמותה קרדיווסקולארית ותמותה לא-קרדיווסקולארית, בהתאמה. עוד זיהו החוקרים כי טיפול ב- Pioglitazoneלווה בהשפעה מגנה מפני כל הסיבות הקרדיווסקולאריות הספציפיות.
כאמור, החוקרים ממליצים להתייחס בזהירות לממצאים ומציינים כי עלולה להיות השפעה לערפלנים שלא נלקחו בחשבון באנליזה ושעלולים להשפיע על התוצאות והמסקנות של האנליזה.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים שיתוכננו לבחון באופן ספציפי את הקשר בין טיפול ב-Pioglitazone ותוצאים ממוקדי מטופל.
BMJ Open Diabetes Res Care. 2018 Jan 20;6(1)
